אידיאל היופי הנשי, על מה ולמה?

אחת הסוגיות שהכי מציקות לי בעולם האופנה היום היא אידיאל היופי הבלתי אפשרי.

האידיאל הזה הוא הסיבה שבנות מרעיבות את עצמן, הוא הסיבה שבנות לא אוהבות את עצמן, הוא הסיבה לכל הפרעות האכילה, הוא הסיבה לכל כך הרבה סבל אצל נשים.

כמה מאיתנו באמת מרוצות מהגוף שלהן? כמה מאיתנו מסוגלות לחייך למראה? כמה מאיתנו מרגישות בנוח ללכת לים כשמתחיל הקיץ?

אני אגלה לכן כמה, מחקר ישראלי שהתפרסם בכתבה "חלום הרזון" בחדשות 2 קובע שרק 10% מהנשים מגדירות את עצמן יפות.

אז למה 90% מאיתנו לא מרוצות מהגוף שלהן?

בגלל אידיאל היופי.

אידיאל היופי הוא התבנית שלתוכה כולנו אמורות להתאים.

מה התבנית? הדוגמניות שלנו, הבחורות שאנחנו מגדירים יפות. לרוב הן יהיו במידה 0.

למה? כי ככה החברה שלנו החליטה.

ואז מגיעה השאלה, מי בכלל יכול להחליט דבר כזה?

ובאופן מפתיע יש לשאלה הזאת תשובה ברורה- מי שמחליט הם החברות הגדולות והמפרסמים, וגם אנשים בעלי השפעה בעולם האופנה כמו מעצבי על וצלמים.

איך הם עושים את זה?

אפילו יותר פשוט- מלהקים דוגמניות במידות לא סבירות ומציגים מציאות מושלמת ואידיאלית, מציאות שכולנו רוצים לעצמנו (אם בא לכם דוגמא פשוט תפתחו רגע פרסומת או אינסטגרם של דוגמנית ותראו אך כולם נראים לכם מאושרים, כאילו הם חיים בעולם שכולו טוב). זה גורם לנו לרצות את זה ובצורה קצת מעוותת לחשוב שאם ניראה ככה נזכה במציאות האידיאלית הזאת.

ומה יעזור לנו להיראות ככה? המוצר שמוכרים בפרסומת כמובן.

(ואגב- אם זה לא מספיק שהדוגמניות האלו באמת רזות מאוד, התמונות שלהן עוברות ליטוש אצל אלופי הפוטושופ ואחריו הן נראות רזות אפילו יותר)

אבל למה בעצם שיעשו לנו דבר כזה? למה שישקרו לנו ויציגו לנו מציאות מדומה בפרסומות, בתצוגות אופנה, בסרטים ובתקשורת באופן כללי?

האמת המכוערת היא שכל זה קורה כדי שנקנה.

המטרה היא לגרום לנו להרגיש שאנחנו לא מספיק טובים, כדי שנרצה להפוך להיות טובים יותר, להתקדם לעבר המודל המושלם- אידיאל היופי. ואיך נעשה את זה? נקנה.

נקנה את משקפי השמש של בר רפאלי, את הבגדים של גל גדות והאיפור של קיילי קרדשיאן כדי שיום יבוא ונוכל לחיות במציאות המושלמת שלהן, ולהיות יפות כמוהן.

אבל ברור לכל בחורה שפויה שלא משנה אם היא תקנה את משקפי השמש, הבגדים, הרכב, האוכל, השתייה והבית של בר רפאלי, היא אף פעם לא תהיה בר רפאלי.

אז למה אנחנו עושים את זה בכל זאת? או - למה אנחנו לוקחים את אידיאל היופי הזה בשתי ידיים?

כי זה חזק מאיתנו- כולנו רוצים את השלמות והאושר, והחברות שמות לנו תג מחיר על זה.

אבל אסור לנו לטעות ולחשוב שזה אושר אמיתי, הם מוכרים לנו את האשליה, ואנחנו מקבלים את אידיאל היופי ב-50% הנחה, ואידיאל היופי הזה הורס לנו את הדימוי העצמי ושובר אותו למיליון חתיכות קטנות.

האידיאל הזה הוא לא אנושי- ממוצע המידות בארץ הוא 40, ואידיאל היופי הוא 0. רוב הבנות שתסתכלו עליהן לא יתאמו את האידיאל, אז כמובן שהוא לא אפשרי וכמובן שהוא יגרום לתסכול בקרב 90% מהנשים.

אז מה עושים עם זה?

אם נצא מנקודת הנחה שאף אחת מאיתנו לא בעלת חברת ענק עם השפעה עצומה על החברה, נבין שהפתרון צריך לבוא מבפנים.

נכון שזה נשמע קלישאתי אבל זאת האמת. אנחנו חייבים להבין שהאידיאל הוא לא אנושי, איך? פשוט תסתכלו מסביב, כמה בחורות שעומדות בו אתן מכירות?

בנוסף- תמיד תזכרו שאפילו התמונות שאתן רואות עוברות ליטושים וגם הן לא מייצגות את המציאות.

ובסוף- תבינו שהאושר שלנו בא מבפנים. אין לנו צורך לקנות אותו. האושר שלנו הוא התחביבים שלנו, האנשים שמקיפים אותנו ובגדול- העולם הפנימי שלנו. אושר שמבוסס על דברים חיצוניים הוא לא אמיתי, והוא לא מחזיק מעמד.

תאהבו את מי שאתן, תזכרו שהתפקיד שלכן הוא לא להיות תמונה או פלקט ושיש בכן אופי וחוכמה- ומי שמצפה שתהיו רק תמונה יפה, יכול לפתוח ווג.