שלמות*

*שְׁלֵמוּת - היות שָלֵם, מצב הדָבָר השָלֵם (מילון ספיר)

(הפוסט הבא מנוסח בלשון נקבה. הערה לגברים בסוף)

תרשו לי לקחת אתכן לעוד שלב במסע שלי לעבר שלמות עם הגוף שלי. בפוסט הזה אתמקד בשני עקרונות שלמדתי לאחרונה ואני מרגישה שקידמו אותי הרבה בדרך שאני עושה. אני לא שם עדיין, אבל אין סיבה לא לקחת אתכן ביחד איתי למסע.

וידוי קטן - אני אף פעם לא קוראת פוסטים מהסוג הזה. לא רוצה שאף רזונת תספר לי כמה היא אוכלת ביום או איזה טיפים מטורפים לדיאטה היא גילתה (לשתות מים זה לא גאוני, רדו מזה). אבל אני מבטיחה לכן שזה לא פוסט דיאטה - מי שרוצה דיאטה שתלך לדיאטן. זה פוסט על שני עקרונות שלמדתי לאחרונה שעוזרים לי להיות יותר שלמה עם הגוף שלי, ואני מרגישה שהרבה מאיתנו צריכות את זה.

אם הייתן יודעות כמה וריאציות היו לפוסט הזה בטח הייתן חושבות שאני מטורפת. ככה זה כשכותבים על נושא גדול. מהיום שהבלוג הוקם זה היה הנושא הראשון שכתבתי עליו, ובעיניי הוא לא מדובר מספיק. אופנה באה והולכת, יום אחד זה אין ויום אחד זה אאוט, אבל הגוף שלנו הוא הבסיס, והוא שלנו לתמיד. כל פריט הכי מעפן שנשים יראה וואו אם נאהב את עצמנו, והשמלת קוטור הכי שווה תיראה על הפנים על בחורה שלא אוהבת את הגוף שלה.

העניין של להיות שלמה עם הגוף שלי הוא אולי העניין היחידי שמשותף לכולנו. בעיות בדימוי גוף הן נחלתן של 95% מהנשים. הסיבה לכך היא כמובן אידיאל היופי הבלתי אפשרי, אבל מה עושים מכאן?

חלקנו מקפידות על תפריט, חלקנו מתאמנות באופן קבוע, חלקנו משלמות אלפי שקלים למאמן שייקח אותנו יד ביד החל מתזונה דרך אימונים ועד היעד. התעסקות יומיומית שדורשת הרבה מאוד כוח רצון, אבל האם זה מה שיעזור?

חד משמעית - זאת נוסחה מנצחת: אוכלים פחות + מתאמנים יותר = ירידה במשקל.

אבל האם ירידה במשקל זה מה שיעזור לך להיות שלמה עם עצמך?

לדעתי לא. אלא אם כן תיישמי את שני העקרונות הבאים:

1. ידע זה כוח ואיזון זה חובה - אחד החברים הכי טובים שלי זה אמיר רובין, שהתחיל בתור המאמן והתזונאי שלי. אני נשבעת לכם שהוא המאמן הכי תותח שפגשתי בחיים שלי והתזונאי הקליני הכי מקצועי שתכירו. אבל מה? אצלי העניין הפך לאובססיה רצינית. קיבלתי תפריט מאוזן ואיכותי ולקחתי אותו לקיצון - לא נגעתי בפחמימות במשך שנה והייתי עושה אימונים בשש בבוקר לפני שהייתי נוסעת לבסיס - זה מה שהבנתי שנכון מהסביבה ומהרשתות החברתיות. ובאמת ירדתי במשקל, אבל שגרה כזאת לא יכולה להימשך לנצח. לאט לאט התחילו לי בולמוסים וחסכים וזה היה רע, בעיקר לנפש שלי.

רק לאחרונה הבנתי שברגע שאת מתייחסת לגוף שלך כמו לרובוט את מאבדת את התחושה הטבעית של רעב ושובע. אם את צריכה לאכול כל שלוש שעות, את תהיי רעבה כל שלוש שעות. אם את מונעת מעצמך כל הזמן את מה שאת אוהבת, ברגע שתהיי חלשה זה יחזור אלייך ויהיה קשה מאוד לעצור את זה.

אז התחלתי ליישם שיטה אחרת - אני יודעת מה בריא, מה כדאי לאכול ומה פחות, אז למה אני צריכה תפריט? אני יכולה לאכול כשאני רעבה, עד שאני שובעת. ואתן יודעות מה? מסתבר שככה אני אוכלת פחות ממה שהייתי אוכלת כשהיה לי תפריט קבוע. וזה גם יותר כיף! אני אוכלת כל יום משהו שונה, מה שאני רוצה, וככה אני לא משתעממת.

ובניגוד לדברים אחרים, אני יודעת שהשינוי הזה הוא קבוע - כי הוא אורח חיים. הוא כל כך נוח וגמיש שאני יודעת שאוכל להתמיד בו, אני תלויה רק בעצמי ובידע שלי. אף אחד לא אומר לי מה לעשות חוץ ממני, ואני לא הולכת לשום מקום.

2. סעיף 1 לא יעבוד בחיים בלי שינוי מחשבתי, ואם לדבר אתכן דוגרי זה החלק הקשה. יש לנו בתודעה אידיאל יופי מרכזי. כזה שמופיע בסרטים ובפרסומות. אבל אם נסתכל טוב נמצא עוד הרבה דברים שאנחנו תופסים כיפים, למרות שהם לא עומדים באידיאל. חשוב לזכור שאת האידיאל הזה מכתיבה תעשיית האופנה אבל זה לא תמיד מה שהיה נחשב ליפה לאורך ההיסטוריה.

אני תמיד רציתי להגיע לאדיאל הזה, זאת הייתה המטרה שעמדה לנגד עיניי במשך הרבה זמן. אבל אז הבנתי שאת מבנה הגוף שלי אני לא הולכת לשנות - ושהגיע הזמן שאני אתחיל לאהוב אותו. בתקופה האחרונה אני מנסה להקים לי אידיאל יופי משל עצמי, את אידיאל היופי האוניברסלי אני כנראה לא אצליח לשנות, אבל אני יכולה להשפיע על מה שאני צורכת. אז אני מתמקדת בדמויות שמבנה הגוף שלהן דומה יותר לשלי ומעריכה את היופי שלהן. אני עוקבת באינסטגרם רק אחרי תוכן שמתאים לי, לא כזה שעושה לי חשק להרעיב את עצמי. במקום לנסות להתלבש או להצטלם כמו מישהי שאני לא, אני מנסה לשאוב השראה מנשים שדומות לי - והאמת? זה הרבה יותר מוצלח וזה הופך אותי לאדם מאושר יותר ושלם יותר.

תחשבו כמה נשים יפהפיות, מצליחות ומלאות סטייל (שהן לא אנורקסיות) אתן מכירות - קים, קלואי וקורטני קרדשיאן, קיילי ג'נר, שרלוט יורק (סקס והעיר הגדולה), אשלי גרהם, דנה זרמון, נועה קירל ואלה רק כמה מתוך קבוצה ענקית של נשים עם גוף נשי וסקסי שמתלבשות בסטייל שמדגיש את מה שהן אוהבות בגוף שלהן - וזה נראה הכי טוב בעולם!

ברור שאם אני לא אוהבת את הרגליים שלי ואני אנסה להתלבש כמו היילי ביבר זה לא יצא מוצלח, זה לא יהיה לי נוח ואני גם בטח אעביר את כל היום בלשנוא את הרגליים שלי ולהתבאס על הגוף שלי. לעומת זאת אם אני אשאב השראה ממישהי שאין לה את הרגליים הכי רזות בעולם אבל יש לה מותן צרה כמו שלי זה יהיה הרבה יותר נוח, יפה ויתן לי הרגשה טובה הרבה יותר.

וזה המסר שלי אליכן - אני יודעת שקשה ברשתות החברתיות אבל אל תהיו קורבן לטירוף של אידיאל היופי! יש ברירה אחרת. תמצאו את אידיאל היופי שעושה לכן הרגשה של שלמות. אתן לא צריכות לשנות את עצמכן, רק את המודל לחיקוי שלכן.

לכל אורך כתיבת הפוסט חשבתי עליכן, החברות שלי. הפוסט הזה מיועד לכן. לכן ולכל הנשים היפות שאני מכירה שלא מרוצות ממה שהן רואות במראה. אתן יפהפיות. אתן נשים חזקות ועוצמתיות. אני מאחלת לכן שתבינו את מה שאני הבנתי בשלב מוקדם יותר במסע הזה שכולנו עושות יחד. ההבנה שהשינוי הוא פנימי, תהפוך את התהליך שלכן לבריא יותר ויעיל יותר.

המסע לשלמות הוא לא מסע קל. הוא מסע של חיים שלמים. אני ממש לא נמצאת בסופו, אבל לראשונה אני מרגישה שאני הולכת קדימה לכיוון של משהו שפוי והגיוני.

כולי תקווה שהפוסט שלי הגיע לעיניים הנכונות.

תמיד פה.

נ.ב

אם הסתנן לפה גבר, שתדע שאני מדברת גם אלייך. גם לך יש אידיאל יופי בראש, הוא אמנם שונה משלי, אבל אני בטוחה שגם לך יש דברים שהיית רוצה לשנות כדי להתאים לו יותר. אתה מוזמן להצטרף למסע שלנו, אולי בעיות עם דימוי גוף מזוהות בעיקר עם נשים אבל הן בטח לא רק שלנו. הסיבה היחידה שכתבתי את הפוסט בלשון נקבה היא מאותה סיבה שבחדר עם רוב גברי פונים בזכר, רוב הסובלים מבעיות בדימוי גוף הן נשים.