חג אביב שמח

חג שמח אהובים שלי. קצת מתקשה להאמין שכבר עברה שנה מהפסח הקודם. האמת שהשתנה המון מאז, אבל זה עדיין מרגיש שלא עבר הרבה זמן והנה שוב הגיע החג המהמם הזה.

אני לא יודעת להסביר לכם למה אבל פשוט הכי כיף לי לכתוב בחגים. כל המשפחה בבית, בחוץ יש אווירה מיוחדת והכל שקט ונעים מסביב.

בפסח של שנה שעברה ישבתי כאן וכתבתי על זה שכולנו עבדים, אבל מאחר שבחודש האחרון השתחררתי מהצבא, באלי לספר לכם קצת על היציאה הזאת מעבדות לחירות.

שירתתי בצה"ל שלוש וחצי שנים. אי אפשר להגיד שזאת הייתה עבדות (טוב, אולי רק בחלק מהזמן) אבל ברגע שיצאתי מהמסגרת הזאת פתאום הבנתי מה זה חופש אמיתי. חופש אמיתי זה בחירה.

בחירה היא היכולת לשלוט בחיים שלנו. להחליט בשביל עצמנו. להבדיל בין טוב לרע.

מה שהצבא, קצת כמו העבדות במצרים, לוקח לנו זה בעצם את יכולת הבחירה החופשית שלנו - וזה מה שאנחנו מקבלים בחזרה באזרחות. יש אנשים שזה ממש מתאים להם, יש אנשים שלא כל כך מרגישים את זה כי הם מאוד מתאימים למסגרות, אבל יש אנשים שזה גורם להם די הרבה סבל.

מה שמצחיק זה שדווקא בתקופה הזאת, של הרגע אחרי השחרור, שכל כך מתאפיינת בבחירות (מה עושים עכשיו? פסכומטרי? אם כן אז איפה? לטייל? אם כן אז עם מי? ואיפה? וכמה זמן? איפה לגור? ועם מי? מה ללמוד? איפה ללמוד? לעבוד תוך כדי?) לימדה אותי - זה שהיו לי גם הרבה בחירות לאורך השירות, אבל פשוט לא שמתי לב אליהן.

אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, וזה כבר לא סוד שהחיים שלנו מורכבים מהמון רגעים שיוצרים יחד את התמונה הגדולה. ושם, בדיוק ברגעים האלה, נמצאות הבחירות שלנו גם בימים הכי חשוכים.

למה אני מתכוונת? השנה פתאום שמתי לב שלאביב יש ריח.

לא יודעת איך קרה שרק אחרי 23 שנה על כדור הארץ שמתי לב לתופעה הזאת.

אבל אני תכלס כן יודעת, ועל זה אני מדברת. לפעמים מרוב הריצות והלחץ אנחנו שוכחים לנשום. באמת לקחת רגע ולנשום. להסתכל על השמיים, להרגיש את השמש על העור שלנו, להקשיב לשקט ולהריח את הפרחים באביב. באמת לא צריך הרבה, רק שנייה אחת של לכבות את המחשבות ולשים לב לסביבה שלנו. להסתכל סביבנו ולהעריך את זה שיש לנו את האפשרות לעצור לשנייה ולנשום. אני מבטיחה לכם שזאת הרגשה של חופש, אפילו אם אתם בבסיס כרגע.

וכן כמובן שמעבר לזה היו לי עוד המון בחירות בצבא - כמו מי יהיו החברים שלי? איך להתנהג לסביבה שלי? את מי לקחת ללב ועל מה להבליג? איך לעשות את העבודה שלי? האם להגדיל ראש או להישאר בגבולות הברורים? איך להתנהג לגוף שלי? מה לאכול? מה לעשות בזמן הפנוי שלי? ועוד מיליון.

וזה רק מוכיח שגם במסגרת הכי מגבילה, אנחנו חופשיים. עצם זה שאנחנו מוקפים בהחלטות. גורליות ויומיומיות. וזה מה שהופך אותנו לחופשיים.

אבל מה עושים עם כל הטוב הזה?

יש אנשים שאומרים שיותר מידי אפשרויות בחירה יכולות לגרום לסבל, כי אנחנו תמיד שואפים לבחור את הטוב ביותר, מבינים שאין דבר כזה ואז לא בוחרים אף פעם. אני נוטה להסכים עם זה, אבל זה מתחבר לי ל-FOMO וזה נושא ענקי שאכתוב עליו בפעם אחרת.

מה שאני אגיד זה - עם ישראל עבר כל כך הרבה בשביל לצאת מעבדות לחירות (כל עניין המכות והארבעים שנה ללכת, קצת קאדר), בכל מקרה - אין מצב שאנחנו נהיה עם שלא טוב לו לא בעבדות ולא בחירות. זה קצת מבאס, לא חושבים?

אנחנו פשוט צריכים לדעת איך לבחור.

בבחירות הקטנות והיומיומיות אנחנו נבחר במה שהכי מתאים לאופי שלנו. לאיך שחינכו אותנו ולאיך שאנחנו תופסים את המציאות.

אבל יש רגעים שבהם צריך להבין שהבחירה שעומדת מולנו היא גורלית- במסגרת חדשה למשל, איך להתנהג? הרי אף אחד לא מכיר אותך, אתה יכול להיות מי שאתה רוצה. האם תבחר להיות ציני או יהיר? או דווקא חם ובגובה העיניים כדי שאנשים ירגישו בנוח בסביבתך? האם תסתגר בתוך עצמך או שתנסה להכיר אנשים חדשים?

בצמתים קריטיות שבהן לא טוב לנו, האם לעזוב ולהתחיל מחדש במקום אחר? או להישאר ולהילחם.

במקומות האלה אני מעדיפה את הבחירה האמיצה. זאת שחושבת על הטווח הארוך אבל לא בורחת למקום הנוח והשגרתי אלא לוקחת סיכון. אנחנו מתוכנתים לא לצאת מאזור הנוחות שלנו מהסיבה הפשוטה שהגרסה הראשונה שלנו היא האדם הקדמון - ואם הוא היה יוצא מאזור הנוחות שלו כנראה שהיה טורף אותו טיגריס. אבל במקרה שלנו זה לא המצב. אם נבחר לצאת ממקום שאנחנו מרגישים שאנחנו מתפשרים בו או שאנחנו לא מממשים את עצמנו בו ונלך לכיוון המקום שאנחנו שואפים אליו, כנראה שלא יאכל אותנו טיגריס. זה אולי יהיה מורכב אבל בסופו של דבר זאת תהיה הבחירה הנכונה בשביל הנפש שלנו.

ולכן,

תבחרו לעשות את מה שטוב לגוף שלכם, תאכלו בריא יותר. תזיזו את הגוף.

תבחרו לעשות את מה שטוב לנפש שלכם, תעשו מדיטציה כל יום.

תבחרו לעשות את מה שטוב ללב שלכם, ותבלו את הזמן שלכם עם אנשים שאתם אוהבים.

תבחרו אמיץ, אתם היחידים שיודעים מה נכון לכם.

פסח זה חג של התחדשות ופריחה. זה החג שבו מנקים ומסדרים וזורקים את מה שישן ואין בו צורך יותר ומפנים מקום לדברים חדשים וטובים. אין זמן מאוחר מידי לעשות את הבחירות הנכונות בשבילכם. לשנות כיוון או לוותר על משהו שמכביד עליכם. ופסח זאת הזדמנות טובה לפחות לשקול את זה.

הדבר השני שרציתי לדבר עליו השנה הוא על הקמח של חיינו.

תמיד מרגיש לי כאילו בפסח שומטים לי את הקרקע מתחת לרגליים. לא כי אני אוכלת מלא לחם ביומיום, אלא כי פתאום כשמוצר כל כך בסיסי נעלם אתה מבין כמה לא שמת לב אליו לפני. אתה לא יכול ללכת לבית קפה בתל אביב בלי לשאול את המלצר שלוש פעמים אם יש משהו כשר לפסח בתפריט. אתה תקוע במשך שבוע ומשהו עם אוכל בטעם קרטון ופתאום גם לדברים הרגילים שקונים בסופר יש פתאום טעם מוזר.

כי בואו נודה - הפחמימות האלה הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. ואיכשהו המימונה נהייתה חג לאומי - פשוט כי היא מחזירה אלינו את המצרך הפשוט אך ההכרחי הזה, וזאת באמת סיבה למסיבה.

אז בתקופה הזאת קמח זה הדבר הזה שתמיד נמצא שם ואתה לא תמיד שם לב אליו, אבל ברגע שהוא נעלם זה ממרר את החיים שלנו.

ואם נקביל את זה לחיים שלנו, אז זה קצת כמו כל מיני דברים. ב-2019 זה כמו סמארטפון, שברגע שהוא נדפק אתה מרגיש כאילו כרתו לך איבר בגוף. אבל זה גם כמו עוד דברים, קצת יותר עמוקים:

1. זה כמו הבריאות שלנו - שמים לב אליה רק כשאנחנו חולים.

2. זה כמו המשפחה שלנו - שמים לב אליה רק כשרחוקים.

3. זה כמו האהובים שלנו - שמים לב שהם שם רק כשהם כבר לא ממש שם.

4. זה כמו הכוחות הנפשיים שלנו - שאנחנו לוקחים כמובן מאליו עד שזה כבר יותר מידי קשה.

5. זה כמו מה שאנחנו אוהבים בעצמנו - אנחנו מבחינים בו רק כשהוא נעלם.

6. זה כמו מוזיקה - שמים לב רק ביום כיפור כשפתאום אין אותה.

7. זה כמו טבע - אתה שם לב שהוא חסר רק כשאתה תקוע בבית לומד לפסיכומטרי.

8. זה כמו החיים הנוחים שלנו - מים חמים בחורף, אוכל של אמא, כביסה מקופלת בארון, שמיכת פוך - אתה שם לב לזה בצבא.

9. זה כמו הרגע הזה - כשאתם יושבים, עם הקפה שלכם. והכל שקט מסביב. ונוח. ואין לכם לאן לרוץ כרגע. אתם תעריכו את הרגע הזה כשיסתיים החג, או השבת. ותחזור השגרה.

כל אלו, הדברים הבסיסיים שאנחנו לא מעריכים עד שהם נלקחים מאיתנו, הם בעצם החיים עצמם. קחו רגע ותעריכו אותם, ותגידו להם כמה שהם חשובים לכם וכמה אתם אוהבים אותם. או שפשוט תגידו תודה בלב, תודה שזכיתי בכל זה. תודה על הקמח.

חג שמח לכולם!