מה שמגדיר אותנו

לא כמות העוקבים באינסטגרם, לא איך שאנחנו נראים, לא היתרה שלנו בבנק, לא החנויות שאנחנו קונים בהן, לא המקומות שאנחנו מסתובבים בהם, לא כמה יפים בני או בנות הזוג שלנו מ-1 עד 10 ולא, אפילו לא הסטורי שלנו.

איך הגענו למצב שבו לגיטימי לשפוט אנשים לפי תמונות? איך סביר שאינסטגרם הוא כרטיס הביקור שלנו? איך מי שיש לו יותר עוקבים הוא אוטומטית מוצלח יותר? וכמה פעמים שמעתם את המשפט "הוא יפה מידי בשבילה" או "היא לא לרמה שלו" שמבוססים לחלוטין על מראה חיצוני?

לא ברור לי איך הגענו למצב הזה. לא ברור לי איך זה לגיטימי ואיך אנשים חכמים והגיוניים כמונו נותנים לזה מקום.

הרי ברור שיש בכולנו יותר ממראה. לכולנו יש דעות ותחביבים ודברים להגיד. דברים שלא מקבלים ביטוי במקומות כמו אינסטגרם. אז למה נדמה שהאפליקציה הזאת מגדירה אותנו?

הרי ברור שעל מנת למצוא בן או בת זוג לחיים יש צורך בהרבה יותר מיופי. יש צורך בכימיה, בהתאמה רגשית, בנושאי שיחה ובכל כך הרבה דברים. וחוץ מזה שהרבה מאוד פעמים אנחנו חושבים שאנשים הם יפים יותר ברגע שאנחנו אוהבים אותם. אז למה נראה שהיופי של בן או בת הזוג שלנו מגדיר את הסטנדרטים שלנו למערכות יחסים?

משהו מעוות. הרי יופי הוא סובייקטיבי ולכל אחד יש טעם משלו. הרי יופי הוא זמני ועם השנים אנחנו נהיים פחות ופחות מושכים. וכן, יופי זה כיף. אבל זה שטחי. מי מאיתנו רוצה להזדקן עם בן אדם שהוא פוסטר? בן אדם שאין בו יותר מגוף יפה?

כולנו צריכים את הנפש התאומה שלנו. האהבה האמיתית. הבן אדם שיעמוד לצידנו ויתמוך בנו. זה שיהיה רגיש לצרכים שלנו וידע להקשיב ולשתוק איתנו. הבן אדם שנקום לצידו בבוקר, ונשב לראות איתו סרטים בבית ביום שבת. ואני מצטערת, אבל אין דרך לדעת מי הבן אדם הזה על סמך פרופיל האינסטגרם שלו.

ולא, אני לא אומרת שמשיכה זה לא חשוב. זה חשוב מאוד. אבל מה שמגדיר אותנו זה לא כמה אנחנו מושכים. מה שמגדיר אותנו זה תחומי העניין שלנו. זה העקרונות שלנו. הדעות שלנו. הבדיחות שלנו. הערכים שאנחנו פועלים לפיהם. הרגישות שלנו לסביבה. הנתינה שלנו. כמה שאנחנו אנשים טובים. החוכמה שלנו. הכימיה שלנו עם אנשים. מה שאנחנו אומרים. המעשים שלנו. האנשים שאנחנו בוחרים שיהיו בחיים שלנו. כל הדברים האלה, הדברים שמרכיבים את האישיות שלנו- הם מה שמגדיר אותנו. ומי שחושב שהוא ימצא את אהבת חייו ע"י סטוקינג באינסטגרם כנראה טועה.

כי האפליקציה הזאת, כייפית ככל שתהיה, היא לא אמיתית. ואני אומרת את זה בתור בחורה שמאוד אוהבת לצלם ולהצטלם ולהעלות תמונות לאינסטגרם.

זה פייק. החיים לא נראים ככה. אנחנו לא מבלים 100% מהזמן- צריך גם לעבוד. אנחנו לא מחייכים 100% מהזמן- אנחנו בוכים לפעמים, אנחנו עצובים לפעמים. אנחנו לא עם חברים 100% מהזמן- כולנו בודדים לפעמים. אנחנו לא יפים 100% מהזמן- כולנו קמים בבוקר עם שיער הפוך ובלי איפור, לכולנו יש פטרוזיליה בשיניים לפעמים. ואת כל אלה אנחנו לא מצלמים. אבל כן- מי שיהיה אהבת חייכם יראה אתכם במצבים האלה. ויאהב אתכם למרות כל זה ובגלל כל זה. כי כולנו אנשים אחרי הכל. ובאינסטגרם אנחנו לא תמיד אנושיים, ובגלל זה זה פשוט לא מה שמגדיר אותנו. אף אחד לא מושלם, אבל בואו נדאג שנהיה שלמים עם עצמנו ועם האישיות שלנו גם עוד 30 שנה, כשיופי כבר לא יהיה פקטור וכשאינסטגרם כבר לא יהיה קיים.

אז כן, אנחנו נמשיך להשתמש באפליקציה הזאת בינתיים. אבל תמיד נזכור שתמונות נועדו כדי שיהיו לנו זכרונות מרגעים כייפים, אבל לא יותר מזה. ומה שבאמת חשוב זה שנצא לרגע מהמכשיר שביד שלנו ונסתכל על מי שאיתנו, אולי מדובר באהבת חייכם?