לחיי האינדיבידואליזם

היכולת להיות לבד נראית לי כל פעם מחדש כמו אחת היכולות הכי נדירות שיש לאנשים בעולם. אשכרה אנשים הולכים בחבורות לכל מקום, כל הזמן, בכל עונות השנה

את הולכת לקניון ורואה רק חבורות, הולכת לחדר כושר ורואה חבורות, הולכת לים ורואה חבורות, יוצאת לריצה ורואה רק חבורות- כאילו אנשים הם מולקולות שלא מסוגלות לחיות בנפרד

ואז יש את הרגע הזה שאת נמצאת במקומות האלה לבד. פתאום את מרגישה כל כך שונה בנוף. אבל לא בקטע טוב. את יושבת שם ותוהה מה לא בסדר בך? למה לעזאזל את פה לבד? איך חשבת על הרעיון המפגר הזה? הרי ברור שלמקומות האלה חייבים ללכת ביחד. ואיך את בכלל מסתדרת בלי המולקולה שלך?

ואז את גם מכאיבה לעצמך עוד קצת וחושבת שזה באשמתך- כי אם כולם חיים ככה אז כנראה שזה אידיאלי וכנראה שאת פשוט עדיין לא גילית את המתכון לחיים המאושרים- הלוא הוא לחיות כמו קבוצה, עדר, מולקולה

אבל מה עם תקופות כאלה? תקופות של שינוי, תקופות של לבד? מה אם לפעמים אין לך מולקולה? זה הופך אותך לחולה במחלה סופנית? בחורה בבידוד? שאסור לה להיראות מחוץ לבית?

אז תני להגיד לך משהו

זה לא שאת לא קסם. את בן אדם נדיר שלא תטעי, ויש אנשים שאוהבים אותך אהבת נפש, כי גם את יודעת להעניק אהבה ללא תנאים. ואת ממש לא לבד

אז את תשאלי עכשיו- אז מה זאת ההרגשה הנוראית הזאת של להיות לבד בשישי בערב?

ואני אענה לך שזה האינדיבידואליזם

לא לכולם יש את זה. אבל יחידים ומיוחדים זוכים ביכולת הזאת, היכולת לחיות בעצמאות ולא כחלק ממולקולה

יש אנשים שחיים את כל החיים שלהם כחלק מקבוצות. הם ישתנו ויתאימו את עצמם לקבוצה שלהם, הם יעשו ויתורים כואבים בשביל להשתייך ובתמורה הם אף פעם לא ירגישו לבד

את לא כזאת (לצערך ולמזלך). את לא יכולה להיות מי שאת לא. כשאת מנסה להתאים בכוח את מרגישה טיפשה, מרגישה ששמו לך מסכה ושלא טבעי לך ככה. את לא מסוגלת להתמסר לקבוצה, את צריכה את החופש שלך, היכולת להחליט על עצמך מבלי להתחשב ברצונות של עוד חמישה אנשים

אז עם השנים אולי הבנת את זה, אולי נפל לך האסימון שאת שונה בנוף, ואפילו מיוחדת. הסתכלת מהצד על הקבוצות בתיכון שלך ולא ראית את עצמך משתייכת לאף אחת מהן לחלוטין

ושוב זה לא שהיית בודדה- כמובן שהיו ועדיין יש לך חברים. חלקם אינדיבידואליסטים (כמוך) וחלקם משתייכים לקבוצות, וזה ממש לא משנה. זה לא משנה כי את אוהבת אותם והם אוהבים אותך. וביחד איתם, באחד על אחד- זה הקשר הכי חזק בטבע. וזה ככה כי כל אחד מכם מתקיים לבד אבל אתם פשוט טובים יותר ביחד. בלי שאף אחד נדרש לוותר על עצמו. ואתם לא מולקולה

התכונה המוזרה הזאת שלך? האינדיבידואליזם? אז את חייבת לה כמה תודות

היא גרמה לך לגדול להיות חזקה יותר. חכמה יותר. שקטה יותר. היא ריסקה אותך וחישלה אותך ולימדה אותך להתמודד עם משברים לבד ולקום מהם חזקה וממוקדת יותר. היא לימדה אותך ביקורתיות מהי. היא נתנה לך להסתכל מהצד ולהקשיב וללמוד. כדי שבעתיד תהיי אישה חזקה ועצמאית. ובעיקר- היא לימדה אותך על מי באמת אפשר לסמוך בחיים האלה

אז שתדעי תמיד שזה לגמרי בסדר. זה בסדר להסתכל מהצד כי כולם לבד לפעמים. את אינדיבידואל וזה מה שהופך אותך למי שאת